סיפור חיי סבתא חיה בת-ציון

מסלול חיי חיה בת-ציון לקס

View מסלול חיי חיה בת-ציון(לקס) יעקב in a larger map

סיפור חיי סבתא חיה בת-ציון

חיה נולדה בשנת 1931 בעיר סולוי שברומניה.
שמה המלא חיה בת ציון או קלרה כפי שנקראה בבית הספר.

לסבתי שישה אחים ואחיות דוד(ז''ל), פרידה, שרה(ז''ל), רבקה, מיכל ואסתר(ז''ל). בביתה היה מרתף ענק בו סבתי ואחיותה הכינו ריבה וכבשו חמוצים. צמוד לבית הייתה רפת שם היא ואחיותה חלבו את הפרות והעזים וגיבנו גבינות. הן קטפו תפוחים מהשדות והכל שמרו במרתף. הבית בו גרה סבתי היה די גדול היו בו 4 חדרים לא כולל את החדר של העוזרת והמרתף. בבית היו חלונות גדולים בדיוק בקו של האדמה כך שבחורף הם ישנו על החלונות ובבוקר פתחו את החלון הושיטו יד לגעת בשלג. משפחתה של סבתי דתייה וכולם מדברים ומתפללים באידיש. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה תפסו הגרמנים את רב סבא אנשל ולקחו אותו לעבודות שירות. בעקבות כניסת הגרמנים משפחתה של סבתי ברחה לעיירה קרובה שם גרו עד סוף המלחמה. החיים בעיירה לא היו קלים. בלילות בני המשפחה התחבאו בשוחות מפני יריות. לשוק נתנו להם להיכנס רק בין השעות 12:00 ל-13:00 כאשר השוק כבר היה ריק מאנשים וכל הסחורה הטובה כבר נגמרה. ברוב המקרים לא נשאר למשפחה לחם או ביצים ואם כבר מצאו את הסחורה המבוקשת היא נמכרה להם במחירים גבוהים מאוד. מידי פעם שסבתא רבא שלי רצתה לפגוש את סבא רבא שלי היא הייתה משחדת את הקצין בעזרת תכשיט והוא היה מכניס למחנה לבקר אותו. מכירת תכשיטים של סבתא רבא החזיקה את המשפחה גם בקניית אוכל ושתייה. כעבור שנה לקחו הגרמנים את פרידה אחותה הגדולה של סבתי לעבודות תפירה והיא הייתה רק בת 15. הגרמנים לקחו גם את דוד אח של סבתי לניקוי רחובות ואת סבא רבא לקחו לעבודות חפירה מאחורי קווי האויב. הזמן עבר ולא נותרו תכשיטים למכור אך המשפחה החזיקה עדין בידה שתי תרנגולות מטילות ופרה שנתנה חלב, בעזרת הפרה והתרנגולות סבתא רבא הצליחה לקנות חומרים ואפתה עוגות למכירה. סבתא רבא שלחה את סבתי למכור עוגות היא הייתה נותנת לה סלסלה מכוסה במגבת, כי ליהודים היה אסור למכור מזון וסבתי הייתה עוברת ומוכרת ליהודים שעוד היה להם כסף. סבתי מכרה גם בגטו, היא הייתה זוחלת מתחת לגדר וכאשר הקצין התורן היה רואה אותה היה קורא למפקד ועד שקרא למפקד שלו היא כבר הייתה זוחלת לצד השני של הגדר והמפקד היה כועס כי היא נכנסה ויצאה מהגטו. סבתי התגנבה לגטו כל פעם שהיא הייתה צריכה משהו שלא יכלה להשיג מחוץ לגטו כמו סנדלר , שהיה בגטו אז היא הייתה מתגנבת והוא היה מתקן לה את הנעליים.

תעודת הזהות הישנה של סבתי שמתארת את מצבה המשפחתי המשתנה

שנגמרה המלחמה חזרה משפחת סבתי הביתה הבית היה הרוס ואת המרתף עם האוכל והשתייה שדדו והרסו. משפחת סבתי נאלצה לגור בבית ההרוס עם עוד 3 משפחות ולא היה להם מקום כי בכל משפחה היו 9 נפשות. המצב המשיך להתדרדר והחלו רדיפות של היהודים ושוב לקחו לסבא רבא שלי את האדמות שבבעלותו. עקב כך החליטה המשפחה לעלות לארץ. העלייה לארץ לא הייתה קלה כי השלטונות ברומניה לא נתנו למשפחה לעלות לארץ. הם חיכו שנתיים עד שקיבלו אישור יציאה.אך אישור היציאה נתן רק לחלק מהמשפחה לעלות לארץ ואחיה דוד ואחיותה פרידה ורבקה נשארו ברומניה והצליחו לעלות רק לאחר מספר שנים. בשנת 1951 עלתה סבתי באוניה האחרונה שנכנסה לארץ. מהנמל לקחו אותה להרי ירושלים לכפר דיר-יאסין( אחרי שכבשו את הכפר). הכפר שמיש כבית לעולים חדשים שם גרה 3 שנים. במקום היה רק תא שירותים אחד לכמה משפחות ולא היה מים חמים במקלחת מי שרצה מים חמים היה צריך לחמם לעצמו. לאחר שנה קיבלה משפחת סבתי דירת שיכון של 2 חדרים במעברות בקרית יובל בירושלים. סבתא שלי הלכה לאוניברסיטה העברית היא למדה פיזיקה, מתמטיקה וכימיה ועבדה בקפיטריה. סבתי הכירה את סבי באוניברסיטה בהרצאות, הם יצאו תקופה קצרה וסבי ביקש את ידה של סבתי והם התחתנו בחתונה צנועה בירושלים, סבתי תפרה לעצמה את השמלה כי לא היה להם כסף לקנות. סבי קיבל עבודה באילת והם קיבלו דירת חדר ברווקייה באילת.סבתי קיבלה עבודה בבנק וסבי עבד כמהנדס בניין. בשנת 1960 נולדה דודתי מענית באילת, באותה שנה לאחר הלידה סבי וסבתי עברו לבאר שבע, סבתי הפסיקה לעבוד והפכה לעקת בית. כעבור שנתיים נולד דודי עמוס ובשנת 1968 נולדה אמי תמי.

בשנת 1970 הפכה סבתי לאלמנה. היום יש לסבתי 9 נכדים.